מדינת ישראל נגד בני שמואל

בית המשפט העליון דחה ב־10.9.14 את ערעורו של בני שמואל, שהורשע 6 שנים וחצי קודם לכן בביצוע מעשי אונס ומעשים מגונים בכוח במשך כשנתיים בבתו, אז בת 10. זכרונות הטראומה עלו באופן מלא אל מודעותה של הבת כשהייתה בגיל 23. בתאריך 13.10.14 פרסמו 47 אנשי אקדמיה גילוי דעת המבקר את החלטת בית המשפט העליון לקבל כראיה את עדות המתלוננת על פשעי גילוי עריות שביצע בה אביה. החותמים טענו שאין ראיות לכך כי יש ממש בזיכרון העולה לאחר הדחקה, ועל כן, לשיטתם כלל אין להתיר זיכרונות כאלה כראיות בבית המשפט. הסנגורים של בני שמואל ביקשו מבית המשפט דיון מיוחד בעקבות גילוי הדעת של ה-47 לאור ״הבסיס המדעי הרעוע של תופעת הזיכרון המודחק״.

באתר זה מוצג נייר עמדה נתמך ראיות מחקר המנמק מדוע אין לשלול את זכותם של נפגעות ונפגעים של גילוי עריות וטראומות אחרות שתלונתם תבחן בבית המשפט. על גילוי הדעת המוצג כאן חתמו 107 חוקרים וקלינאי טראומה בעלי שם מכל קצוות תבל, ובינם מומחי הטראומה המובילים בעולם.

לנוחיות המתעניינים מוצגת באתר זה גם שלושה פסקי דין משלוש מדינות שונות בארצות הברית המקבלים את קבילותם של זיכרונות מודחקים שעלו למודעות בשיהוי כראיות העומדות במבחן הלכת דאוברט. מוצגת גם רשימה של 476 מקורות רלבנטיים לנושא של זיכרונות טראומה מנותקים ומספר קישורים לאתרים אחרים ברשת האינטרנט.

בתאריך 17.12.14 החליטה המשנה לנשיא בית המשפט העליון (והנשיאה הבאה) מרים נאור, שקראה את גילוי הדעת שלה-47 שהוגש לה על ידי ההגנה בבקשה לדיון נוסף וגם את נייר העמדה המוצג באתר זה לדחות את בקשת ההגנה לדיון נוסף. בפסק דינה היא תוקפת את האופן שבו הגישה הסניגוריה לבית המשפט את גילוי הדעת של ה-47, דוחה שוב את טענות ההגנה, ושולחת לכלא את בני שמואל בפסק דין השב ומאמץ את תקיפותם של זכרונות טראומה מודחקים.